דיאלוג יכול להתממש רק בין שני אנשים הרואים אחד את השני כסובייקט, כאדם בעל בחירה ורצון חופשי.
כאשר אנו נפגעים מהאחר או פוגעים בו אין לנו את המסוגלות לראות אותו כסובייקט והוא הופך מיד לאובייקט שאינו מספק את הצרכים שלנו.
פגיעה נוצרת כאשר הערך והקיום העצמי שלנו נרמסים ע"י האחר, כאשר האחר "לא רואה אותנו" או לא מעריך אותנו ואת המעשים, הדעות או ההישגים שלנו.
התגובות שלנו לפגיעה נעות בספקטרום רחב, החל מקורבן, דרך תוקפן או מבקר ועד למתרחק – מסתגר.
המשותף לכולם הוא התגובה האוטומטית של פגיעה נגדית.
זהו מקורו של מעגל הפגיעה.
התגובה האוטומטית של נפגע – פוגע וכן הלאה, מזינה את המעגל, אינה מקדמת ואינה מאפשרת ראיית האחר כסובייקט ובכך אינה מאפשרת קיומו של דיאלוג.
מתוך הבנה ששני המקומות, הנפגע והפוגע, הם מקומות שאף אחד מאתנו לא מעוניין להימצא בו ומתוך ההבנה (הקארמית) כי הכל חוזר, קיים הרצון לעצור את המעגל.
אנו מזהים שתי נקודות לעצירת המעגל:
• לפני שאנו פוגעים.
• לפני שאנו נפגעים.
לפני שאנו פוגעים – "מסרי אני"
על מנת שנוכל לצור את המעגל לפני שאנו פוגעים עלינו לשנות את התגובה האוטומטית המביאה אותנו לשימוש במסרים מאשימים, מבקרים ומטילים אחריות על הצד השני – "מסרי אתה".
במקומם נשתמש ב"מסרי אני" המתארים א ת ההרגשה שלנו בקשר להתנהגותו של האחר, מבלי להאשים ומבלי לשפוט.
ויתור על "מסרי אתה" ושימוש במקומם ב"מסרי אני" מהווים לקיחת אחריות שמאפשרת תזוזה ממעגל הפגיעה, ממקום של אשמה למקום של אחריות.
·
לפני שאנו נפגעים – מודל אפר"ת
בבסיס המודל עומדת ההבנה שהתגובה שלנו תלויה בפרוש שלנו הנובע מנקודת המבט היחסית שלנו.
המודל מתאר ארבעה שלבים:
אירוע – תיאור המקרה, הפגיעה.
פרשנות – מאפשרת לנו לנסות להבין את הפוגע ואת מניעיו.
רגש – הפרשנות מאפשרת רגש אמפטי כלפי פוגע.
תגובה – המטרה היא שהתגובה תיתמך ע"י הפרשנות והרגש הבא בעקבותיה.